רמז לשיקום האותנטיות

האמן Kim Hongrok

Kim Hongrok הוא אמן עכשווי קוריאני שהחל בציור על בד והרחיב את עשייתו למיצג, צילום, סרט ומיצב.

הוא נולד ב-1985, סיים את תיכון וימון ונכנס ב-2005 למחלקה לציור במכללה לאמנויות יפות של אוניברסיטת הונגיק, שבה התמחה בציור.

במהלך לימודיו הקים סטודיו פרטי והמשיך לעבוד הן בתוך האוניברסיטה והן מחוצה לה. במפגשים עם צלמים, יוצרי קולנוע, דוגמנים, שחקנים ואנשים מתחומים אחרים נחשף לשיטות עבודה ולנקודות מבט מגוונות. העובדה שאותו אירוע עשוי להתפרש אחרת בהתאם לעמדת המתבונן ולניסיונו הפכה באופן טבעי למוקד בעשייתו.

בין עובדה לתפיסה

לאחר שסיים את שירותו הצבאי וחזר לאוניברסיטה, החל Kim Hongrok את פעילותו כאמן ב-2008, בעודו סטודנט, בפיתוח עבודות תחת הכותרת המשותפת ״רמז לשיקום האותנטיות״. במקום להעמיד בחזית את רגשות האמן או מסקנותיו, הציג את המצבים שבהם נתונים אנשים, אירועים ופעולות, והותיר לצופים מקום להתחיל לחשוב בעצמם.

כאן ״ביטוי אובייקטיבי״ אינו אומר שנקודת המבט של האמן או הכיוון הערכי של העבודה נעלמים. שיפוט האמן נכנס בהכרח לבחירת נושא ולבניית מצב. האובייקטיביות שחיפש Kim Hongrok הייתה קרובה יותר לגישה המצמצמת בימוי רגשי והסבר ישיר, כדי שהנושא והמצב יופיעו תחילה לפני הצופה.

רמז לשיקום האותנטיות: צחצוח שיניים

״רמז לשיקום האותנטיות: צחצוח שיניים״, שהחלה ב-2008, היא סדרת עבודות מיצג וצילום המציבה פעולה יומיומית שאנשים רבים חוזרים עליה בין אנשים שונים ובמקומות שונים.

צחצוח שיניים הוא בדרך כלל פעולת היגיינה במרחב פרטי. האמן העביר אותה אל מול יצירת אמנות, לסטודיו במהלך שיעור רישום עירום ולבית קולנוע. אולם משמעות העבודה חורגת מהצגת פעולה מוכרת במקומות לא מוכרים. צחצוח השיניים מזמין את הצופים לשקול מחדש, בתוך סצנה אחת, את היחסים בין אמן לעבודה, בין סטודנט ליוצר ובין אמנות לתעשייה.

רמז לשיקום האותנטיות: Jongsik Choi

רמז לשיקום האותנטיות: Jongsik Choi / הדפסת למבדה, 2008, Kim Hongrok

שני אנשים מצחצחים שיניים מול עבודה מאת Jongsik Choi. במקום לתאר אנשים הצופים ביצירה, העבודה מציבה פעולה גופנית יומיומית שמבצע Choi לפני יצירתו שלו באותו פריים עם היצירה. בכך היא מזמינה לבחון מחדש את הקשר בין מי שיצר עבודה לבין העבודה עצמה.

רמז לשיקום האותנטיות: שיעור רישום עירום

רמז לשיקום האותנטיות: שיעור רישום עירום / הדפסת למבדה, 2008, Kim Hongrok

מיצג זה נערך במהלך שיעור רישום עירום. במסגרת שיעור המוקדש להתבוננות בגוף האדם ולרישומו, בחר האמן באופן עצמאי בצחצוח שיניים והפך אותו לעבודה.

מעמדו של סטודנט המשתתף בשיעור ושל אמן היוצר עבודה חופפים בסצנה אחת, וחושפים זהות של יוצר היוזם ומבצע עבודה לפי שיפוטו עוד לפני שמעמדו כסטודנט מגדיר אותו. במקום להגביל את הסטודנט לישות זמנית שטרם הפכה לאמן, העבודה מציגה אותו כאמן המסוגל ליצור ולבצע עבודה במסגרת תהליך הלימוד.

רמז לשיקום האותנטיות: Megabox

רמז לשיקום האותנטיות: Megabox / הדפסת למבדה, 2008, Kim Hongrok

כמה אנשים עומדים יחד ומצחצחים שיניים ב-COEX Megabox. לצד מי שנאספו לצילום, הוזמנו גם עוברי אורח להשתתף; כמה מהם הצטרפו במקום וצחצחו שיניים כחלק מיצירת העבודה.

בית קולנוע הוא מקום שבו אמנות הסרט פוגשת את קהלה דרך המערכת התעשייתית של הפקה, הפצה והקרנה. בדומה לכך, אמנות חזותית פוגשת את החברה במבנים של יצירה ותצוגה, תנועה וחליפין.

העבודה מציבה בפריים אחד את המשותף לסרט ולאמנות חזותית: שניהם צורות ביטוי אמנותיות הקיימות בתנאים מסחריים. היא מזמינה לבחון מחדש תפיסות ועמדות שונות, שלפיהן אופיו התעשייתי של הסרט מתקבל בקלות, בעוד שהאמנות החזותית נתפסת רק כתחום טהור הנפרד מן השוק.

בשלוש העבודות האלה צחצוח שיניים עושה יותר מהעברת פעולה יומיומית לסביבה לא מוכרת. הוא מעורר בצופים בחינה מחודשת של היחסים וההבחנות בין אמן ליצירתו, בין סטודנט ליוצר ובין אמנות לתעשייה.

רמז לשיקום האותנטיות: Seok-cheon Hong

רמז לשיקום האותנטיות: Seok-cheon Hong

רמז לשיקום האותנטיות: Seok-cheon Hong / הדפסת למבדה, 2011, 120 × 120 ס״מ, Kim Hongrok

לאחר ש-Seok-cheon Hong יצא מהארון בפומבי ב-2000, הוא הודח בזה אחר זה מתוכניות הטלוויזיה שבהן הופיע. לאורך תקופה ממושכת השתנו העמדות החברתיות בהדרגה, ו-Hong חזר לשידורים ולקריירה פעילה. Kim Hongrok יצר איתו עבודה זו ב-2011, בזמן שהשינויים נמשכו.

במקום לשפוט כיצד אדם השתנה עם הזמן, העבודה מבקשת מהצופים לבחון כיצד השתנו דרכי ההתבוננות של החברה והתקשורת באותו אדם. היא אינה מגדירה את זהותו באמצעות הסבר יחיד, אלא עוסקת בתפיסות המשתנות שסביבו.

מגוון אמצעי ביטוי שהתרחב מתוך הציור

שמן על בד, 120 × 120 ס״מ, 2010, Kim Hongrok

Kim Hongrok המשיך לצייר גם כשהרחיב את אמצעי הביטוי שלו לצילום, מיצג ומיצב. במקום לזנוח את הציור ולעבור לאמצעים אחרים, בחר מדיום בהתאם לנושא ולשיטה של כל עבודה.

טמפרת ביצה על לוח עץ, 2004, מתיק העבודות שהוגש לקבלה לאוניברסיטת הונגיק, Kim Hongrok

שמן על בד, 2007, דיוקן עצמי, Kim Hongrok

עבודת טמפרת הביצה מ-2004, הדיוקן העצמי מ-2007 וציור השמן מ-2010 מראים שעשייתו של Kim Hongrok החלה בציור. את הצילום, המיצג, הסרט והמיצב שבאו אחר כך אפשר להבין כתהליך של הרחבת דרכי הביטוי שלו, ולא כניתוק מן הציור.

תערוכת היחיד הראשונה
רמז לשיקום האותנטיות: Bussot, Raul

רמז לשיקום האותנטיות: Bussot, Raul / מיצב, מיצג, סרט, צילום וטקסט / מיצג בן חמישה ימים / הגלריה פתוחה 24 שעות במהלך המיצג, 2013, Kim Hongrok

״רמז לשיקום האותנטיות: Bussot, Raul״ הייתה תערוכת היחיד הראשונה של Kim Hongrok ועסקה בחוויית משפחת Bussot, שחצתה מקובה לעבר ארצות הברית ברפסודה ב-1993. בהתאמה לתאריכי המסע והחילוץ של המשפחה, 25 עד 30 במרץ 1993, התערוכה נערכה בדיוק עשרים שנה לאחר מכן, מ-25 עד 31 במרץ 2013.

Raul Bussot Jr. היה בן חמש ב-1993. לפי זיכרונות המשפחה, אביו של Raul ושני שותפים הכינו רפסודה ביער מנגרובים, התחמקו מן הפיקוח של משמר החופים הקובני ויצאו לים בלילה.

Raul Bussot Jr. זכר את בני המשפחה נשענים זה על זה כדי להתחמם בים הקר, ואת ציפייתו שבארצות הברית יוכל לצפות בסרטים מצוירים בטלוויזיה ללא הפסקות חשמל. סערה הסיטה את המשפחה מן המסלול במהלך המסע, והם נסחפו במשך חמישה ימים לפני שחולצו בסיוע משמר החופים של ארצות הברית.

Kim Hongrok פגש את Raul Bussot Jr. וראיין אותו על חוויית משפחתו. ב-2013, כעבור עשרים שנה, יצר האמן רפסודת אלומיניום באותה צורה ובאותם ממדים, על סמך הרפסודה המקורית, והציב אותה בגלריה.

האמן ו-Raul Bussot Jr., שכבר היה מבוגר, אכלו, ישנו וחיו על הרפסודה במשך חמישה ימים. בהשראת המצרכים שהמשפחה הכינה אז, השתמשו במיצג ב-Spam, בשוקולד ובמים. הגלריה נותרה פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה לאורך המיצג.

בעבודה זו הצופים לא נותרו בחוץ כמי שרק מביטים בתוצאה גמורה. הם התקרבו לסביבה שבה חיו האמן ו-Raul Bussot Jr., האזינו לסיפורם ושוחחו איתם; גם המפגשים האלה הפכו לחלק מן המיצג.

תיעוד שצילם משמר החופים של ארצות הברית / פלורידה, ארצות הברית / 6 דקות ו-50 שניות / 1993

בגלריה הוצג גם תיעוד המסע והחילוץ מ-1993. בהצבת התיעוד ההיסטורי והמיצג שנערך עשרים שנה לאחר מכן באותו חלל, אפשרה התערוכה לצופים לבחון את הקשר בין ניסיון חיים, זיכרון ושחזור.

התערוכה יצרה התאמה בין היחסים העוינים והמנותקים של ארצות הברית הליברלית וקובה הסוציאליסטית, לבין היחסים שבין דרום קוריאה הליברלית לצפון קוריאה הסוציאליסטית. היא חפפה בעבודה את המבנה המשותף של מערכות פוליטיות שבהן ליברליזם וסוציאליזם התעמתו זה עם זה.

בדיוק עשרים שנה לאחר מכן, ב-2013, הביא האמן את יציאת משפחת Bussot מקובה הסוציאליסטית אל ארצות הברית הליברלית ב-1993 לחלל תערוכה בדרום קוריאה. כשיחסי ארצות הברית וקובה נקראו מחדש דרך יחסי דרום וצפון קוריאה, נפגשו הערכים והסמלים של שני זמנים ומקומות שונים.

מסעה של משפחת Bussot אינו מוצג רק כחוויית הגירה באזור מסוים, אלא כאירוע שבו משפחה בחרה את כיוון חייה בין מערכות פוליטיות שונות. חווייתם מציבה לפני הצופים כיום את ערכו וחשיבותו בחיים של הליברליזם, השומר על בחירה אישית ועל חופש תנועה.

Raul Bussot Jr. והאמן Kim Hongrok יושבים על הרפסודה במהלך המיצג. מאחוריהם נראה הטקסט המתעד את מסעה של משפחת Bussot.

מראה המיצב שבו הרפסודה, תצלומי הדיוקן של משפחת Bussot וסרטון הריאיון ערוכים יחד בחלל אחד.

מראה המיצב שבו הרפסודה והסרטון המתעד את המסע והחילוץ ב-1993 ניצבים זה מול זה.

קיר התערוכה המציג תצלומי דיוקן של משפחת Bussot ושל מי שהשתתפו במסע.

קיר התערוכה המציג טקסט המתעד את מהלך מסעה של משפחת Bussot.

המיצג לא הניח שאפשר לחזור במדויק על חוויה מלפני עשרים שנה. באמצעות תנאים של מקום, זמן ומזון מוגבלים ביקשה העבודה להתקרב לזיכרונה של משפחה אחת ולשתף את הצופים כיום במשמעות הבחירה שלה לבקש חירות.

לפי זיכרונה של משפחת Bussot, האוכל הראשון שאכלו לאחר שהגיעו לארצות הברית ב-1993 היה מ-McDonald’s. בהשראת זיכרון זה אכלו Kim Hongrok ו-Raul Bussot Jr. אוכל של McDonald’s על הרפסודה ביום האחרון של המיצג ב-2013. החוויה הובילה בהמשך אותה שנה לתערוכת היחיד השנייה של Kim Hongrok, ״רמז לשיקום האותנטיות: McDonald’s״.

Kim Hongrok ו-Raul Bussot Jr. אוכלים אוכל של McDonald’s על הרפסודה ביום האחרון של המיצג, 30 במרץ 2013

תערוכת היחיד השנייה
רמז לשיקום האותנטיות: McDonald’s

רמז לשיקום האותנטיות: McDonald’s / אבק יהלומים על נייר עטיפה של המבורגר, 2013, Kim Hongrok

״רמז לשיקום האותנטיות: McDonald’s״ הייתה תערוכת היחיד השנייה של Kim Hongrok, שנערכה ב-2013. האמן הוסיף אבק יהלומים לעטיפות המבורגרים של McDonald’s שנאספו בכמה ערים.

משפחת Bussot זכרה את McDonald’s כאוכל הראשון שפגשו לאחר שהגיעו לארצות הברית; בעבודה הוא מופיע כחוויה מוחשית של המפגש הראשון עם ליברליזם ועם חברה קפיטליסטית. לצופה אחר הוא עשוי להיות ארוחה יומיומית או מותג בינלאומי מוכר. העבודה מראה שאותו חפץ יכול לשאת משמעויות וערכים שונים בהתאם לניסיון אישי, למקום ולזמן.

האמן הוסיף אבק יהלומים, שמחירו וערך החליפין שלו בשווקים קפיטליסטיים גבוהים בפועל, לעטיפות המיוצרות בייצור המוני ומושלכות כפסולת לאחר השימוש. עבור משפחת Bussot העטיפה היא עקבה של המפגש הראשון עם הקפיטליזם, ואילו היהלום הוא אבן חן שהערך מרוכז בה ושנסחרת במחיר גבוה בתוך אותה מערכת.

כשפסולת ואבן חן נפגשות על משטח אחד, עקבת הצריכה השגרתית ביותר, שסימנה את נקודת הפתיחה של משפחה אחת בקפיטליזם, נקשרת לאחד מקצות המערכת שבו הערך מרוכז מאוד. בלי לנקוב בשם הקפיטליזם במילים או בסיסמאות, הקשר בין שני החומרים מתמצת וחושף את קשת הערכים הרחבה שלו.

רמז לשיקום האותנטיות: שיקגו, אמריקה / אבק יהלומים על נייר עטיפה של המבורגר, 2013, Kim Hongrok

רמז לשיקום האותנטיות: הו צ׳י מין, וייטנאם / אבק יהלומים על נייר עטיפה של המבורגר, 2013, Kim Hongrok

רמז לשיקום האותנטיות: בואנוס איירס, ארגנטינה / אבק יהלומים על נייר עטיפה של המבורגר, 2013, Kim Hongrok

לפי חומרי התערוכה מאותה תקופה, האמן אסף עטיפות של McDonald’s מעשרים מדינות בעזרת אנשים רבים. כל עבודה נקראה על שם העיר והמדינה שבה נאספה העטיפה. כך איגדה הסדרה את תהליכי הייצור, ההפצה והצריכה של מותג בינלאומי אחד באזורים שונים.

לפי רישומי האמן, הוא ביקש עזרה משגרירויות קוריאה בכמה מדינות ומארגונים אחרים כדי לאסוף את העטיפות. Choi Siwon הודיע למעריציו ברחבי העולם על האיסוף, ואנשים שהתגוררו בחו״ל השתתפו גם הם באיסוף החומרים.

האמן תיעד שבמהלך האיסוף קיבל תשובות מכמה אזורים שלפיהן אין בהם מסעדות McDonald’s. כך הסדרה מראה גם שתנאי הגישה לאותם מוצרים ושירותים היו שונים בהתאם למדינה ולמערכת הפוליטית.

בסדרה זו McDonald’s הוא גם האוכל הראשון שמשפחת Bussot פגשה בארצות הברית, וגם חפץ שבאמצעותו הקפיטליזם נחווה באופן מוחשי בצריכה היומיומית ובייצור ובהפצה גלובליים. בהצבת מוצר צריכה יומיומי המושלך לאחר השימוש יחד עם אבן חן שמחירה וערך החליפין שלה גבוהים בפועל, העבודה מראה כיצד צורות שונות של ערך נוצרות ומוחלפות בקפיטליזם.

התהליך שבו עטיפה שנזרקה פוגשת אבק יהלומים, הופכת ליצירת אמנות ורוכשת ערך חדש, מתחבר גם לפעולת הקפיטליזם ביצירת ערך ובהרחבתו באמצעות ייצור והפצה, חליפין ויצירה. העבודה מעוררת מחשבה על הבחירות וההזדמנויות, על האפשרות ליצור ערך ועל חשיבותן של האפשרויות האלה שהקפיטליזם, שמשפחת Bussot חוותה כהבטחה לחיים חדשים, פתח בפני יחידים.

עבודות מהסדרה הוצגו גם ב-LA Art Show, שנערך ב-Los Angeles Convention Center ב-2014.

תערוכת היחיד השלישית
רמז לשיקום האותנטיות: שפחת מין צבאית

רמז לשיקום האותנטיות: שפחת מין צבאית / סרט ומיצב, 2015, Kim Hongrok

״רמז לשיקום האותנטיות: שפחת מין צבאית״ הייתה תערוכת היחיד השלישית של Kim Hongrok, שנערכה מ-23 ביולי עד 23 באוגוסט 2015.

במקום הביטוי המקובל ״נשות הניחומים של הצבא היפני״, השתמש האמן במילים ״צבאית״, ״מין״ ו״שפחה״ בכותרת התערוכה. בכך ביקש לחשוף באופן ישיר יותר את אופיים של המלחמה והאלימות המינית הממוסדת שבהם עסקה התערוכה.

התערוכה השתמשה בסרט ובמיצב כדי לתעד חמש ניצולות ממערכת ״נשות הניחומים״ של הצבא היפני, שהיו בחיים כשהעבודה נוצרה ב-2015: Ok-seon Park, Ok-seon Lee, Soon-ok Kim, Kun-ja Kim ו-Il-chool Kang.

שלוש תערוכות היחיד היו בחינה מתמשכת של השפעת מערכות פוליטיות והיסטוריות שונות על חיי יחידים. דרך בחירתה ותנועתה של משפחה אחת, הראשונה עסקה בערכו ובחשיבותו של הליברליזם. דרך שילוב חפצים שונים, השנייה בחנה את הערכים הנוצרים בקפיטליזם ואת משמעותם. דרך פניהן ומבטיהן של חמש נשים, השלישית הציבה את הצופים מול ההשלכות שהאימפריאליזם הותיר בחיי יחידים.

רמז לשיקום האותנטיות: Ok-seon Park

צילום, 2015 / Kim Hongrok

רמז לשיקום האותנטיות: Ok-seon Lee

צילום, 2015 / Kim Hongrok

המיצב הקרין דיוקנאות מצולמים של חמש הנשים על מסך כותנה בגודל 3 × 2 מ׳.

בסרטים חמש הנשים אינן משחזרות את הפגיעה שחוו ואינן אומרות טקסט שנכתב מראש. הן מצמצמות מחוות המביימות רגש מסוים, יושבות בכיסא ומביטות למצלמה. הצופים פוגשים את הדמויות המוקרנות, המוצגות כמעט בגודל טבעי, בגובה העיניים.

לפי רישומי העבודה של האמן, כמה מחמש הנשים שאלו בעת הצילום אם התמונות מיועדות לדיווח חדשותי או לדיוקן הנצחה. לאחר ששמעו שהן מצולמות ליצירת אמנות, כמה מהן סידרו את שערן או החליפו בגדים לפני שישבו מול המצלמה.

מבנה זה היה קשור לשיטת עבודה שביקשה לתעד את החמש לא כדמויות המוגבלות לרגש יחיד או לדימוי של האופן שבו ״קורבן״ אמורה להיראות, אלא כיחידות ששמן Ok-seon Park, Ok-seon Lee, Soon-ok Kim, Kun-ja Kim ו-Il-chool Kang.

רמז לשיקום האותנטיות: Il-chool Kang

צילום, 2015 / Kim Hongrok

מבקר מול Kun-ja Kim המנוחה בעבודה

אותו כיסא שעליו ישבה כל אחת מחמש הנשים במהלך הצילום הוצב בגלריה. כשהכיסא המתועד בסרט והכיסא הפיזי הועמדו זה מול זה, זמן הצילום נקשר להווה של התערוכה.

הצופים יכלו לשבת בכיסא, לפגוש את הדמות בסרט בגובה העיניים ולהחזיר לה מבט. הכיסא נעשה אמצעי המקשר בין חמש הנשים שהשתתפו בצילום לבין צופים מאוחרים יותר, ומאפשר להם להביט זה בזה.

Kun-ja Kim נולדה בפיונגצ׳אנג שבמחוז גנגוון ב-1926. ב-1942 נלקחה לתחנת ״ניחומים״ של הצבא היפני בהונצ׳ון, במחוז ג׳ילין שבסין, ושם סבלה מהתעללות במשך כשלוש שנים עד השחרור, שלאחריו חזרה לקוריאה.

ב-2007 העידה על חוויותיה בדיון של ועדת משנה בוועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקאי. ב-2000 וב-2006 תרמה בכל פעם 50 מיליון וון, בסך הכול 100 מיליון וון, ל-The Beautiful Foundation, ויצרה את הבסיס ל״קרן סבתא Kim Kun-ja״. בעזרת תרומות נוספות מהציבור, הקרן תמכה עד יולי 2017 בשכר הלימוד של כ-250 סטודנטים שעזבו מסגרות להגנת ילדים בשל גילם.

על עדותה ועל פעילותה לצדקה קיבלה Kun-ja Kim ב-2014 את מדליית הקמליה של עיטור ההצטיינות האזרחית. העבודה שנוצרה ב-2015 מתעדת אותה גם כשהיא עונדת את המדליה.

Kun-ja Kim נפטרה ב-23 ביולי 2017.

לאחר יצירת העבודה נפטרה Soon-ok Kim ב-5 בדצמבר 2018, Ok-seon Park ב-7 בספטמבר 2024 ו-Il-chool Kang ב-28 במרץ 2026. כל חמש הנשים שתועדו בעבודה מ-2015 כבר אינן בחיים.

רמז לשיקום האותנטיות: Kun-ja Kim

צילום, 2015 / Kim Hongrok

עבודה זו אינה מצמצמת את ההיסטוריה של מערכת ״נשות הניחומים״ של הצבא היפני להסבר או לרגש יחיד. היא מציבה את שמותיהן, פניהן ומבטיהן של חמש הנשים לפני הצופים כיום, ומבקשת מהם לבחון את ההשלכות שהאימפריאליזם והמלחמה הותירו בחיי יחידים.

התיעוד הנשמר בסרטים והכיסא ששימש בעת הצילום מאפשרים לצופים מאוחרים יותר, שכבר אינם יכולים לפגוש את חמש הנשים באופן אישי, לפגוש את דמויותיהן ולהחליף עימן מבטים בגובה עיניים זהה.

אותנטיות, רמז, שיקום

בכותרת העבודה ״אותנטיות״ מתייחסת לסיבה שבגללה החלה העבודה ולמהות ולאופי היסודי של הנושאים והאירועים שבהם היא עוסקת, מעבר לדימויים הנראים על פני השטח ולשיפוטים המוכרים עליהם. במקום לקבע את הפרשנות למסקנה אחת, היא משאירה מקום להתקרב למקור העמוק דרך נקודות מבט ונסיבות שונות.

עבודתו של Kim Hongrok מתמקדת בהצעת נושאים ומצבים שממנה יכולים הצופים להתחיל לחשוב, במקום להציג פרשנות אחת כתשובה הנכונה. אין פירוש הדבר שנקודת המבט או הערכים של העבודה אינם ברורים. באמצעות אנשים, חפצים ואירועים מסוימים האמן חושף את הערכים החשובים בעיניו ומאפשר לצופים לפגוש את משמעותם ישירות.

ה״רמז״ בכותרת העבודה אינו מסקנה, אלא דבר שממנו יכולה להתחיל מחשבה. פעולה מוכרת, פניו של אדם, זיכרונה של משפחה או עטיפה שנזרקה יכולים למלא תפקיד זה.

״שיקום״ מתייחס פחות לחזרה מלאה למצב מן העבר, ויותר לתהליך של בחינה מחודשת של אירועים, חפצים ואנשים שנעשו מוכרים, ולשאיפה להתקרב למהותם.

הסדרה ״רמז לשיקום האותנטיות״ החלה בפעולה היומיומית של צחצוח שיניים והמשיכה דרך מבטה של החברה על יחיד, הליברליזם הנחשף בבחירתה ובתנועתה של משפחה אחת, הקפיטליזם והערכים הנוצרים בו, ופניהם של קורבנות מלחמה.

העבודות השונות מוצגות כנקודות מוצא שמהן יכולים הצופים להביט מחדש בנושאים שחשבו שהם כבר מכירים, ולבחון את משמעותם של חירות ובחירה, ערך וכבוד האדם בחיי יחידים.